Facing Challenges: My connection to Jewish Disability Awareness Month

Dvar Torah

Jewish communities around the world commemorate Jewish Disability Awareness Month (JDAM)


What is my connection?

Well, here it is.


A few weeks ago, during my admission interviews for the pluralistic rabbinical studies, I was asked by one of the faculty panel members if I have any concerns about joining the program. A bit smug, I said I have no concerns. 

The truth is, I do have a big challenge –  language. English isn’t my first language. 

I dream in Hebrew. I develop ideas and juggle words that I master for years – in Hebrew. But that was my answer, and we moved on with the interview.

A week later, I found myself immersed in a course titled “B’tzelem Elohim: Biblical Text through the Lens of Disability Studies.”  This topic is getting a lot of positive attention lately.

We looked at biblical characters we thought we knew, but probably didn’t know well enough. As our sages said “ Turn it over, and [again] turn it over, for all is therein” (Pirkei Avot 5:22).

So we did, and the answers were indeed there. You just need to look.

Questions we dove into included:

  • What’s the definition of disability in today’s world vs. its definition in the biblical world?

  • Will such a distinction will create distancing?

  • Who are the disabled characters, and what are their disabilities?

  • How do we create opportunities for including them in our communities?

Through the course of four intensive days, we dove into different texts. We heard firsthand about participants and their families disabilities, and projects they initiated to include and be included in the community.

We shared personal experiences of disabilities both mental and physical, temporary or permanent.

Only then when we looked each other in the eye and saw our own limitations with compassion, did we change gears, wore our academic hats, and started learning.

The Torah offers an ambivalent approach to disabilities. 

On one hand, it labels the disabled and excludes – not to mention excommunicates them. It is hard to read and requires a Tikkun. The lepers are excluded and are prohibited from sacrifice rituals, and Miriam, Moses’ sister – a great leader that has been excommunicated from Israel’s camp: “There was Miriam stricken with snow-white scales…he saw that she was stricken with scales…But the LORD said to Moses, “If her father spat in her face, would she not bear her shame for seven days? Let her be shut out of camp for seven days, and then let her be readmitted” (Numbers 12).

On the other hand, we see an inclusive approach towards leaders and other characters with various physical and mental disabilities. Moses is an example of a stutterer “…I am slow of speech and slow of tongue.” (Exodus 4:10). Or Aaron who experienced depression following his sons’ death: ... And Aaron was silent (Leviticus 10:2).

Leah wasn’t loved by Jacob and by the description of her face we can assume she was depressed. “The LORD saw that Leah was unloved and He opened her womb, but Rachel was barren.” (Genesis 29:31). Jonah doesn’t save his own soul, Naomi that returned to her home after her husband’s and sons’ death and could barely answer Ruth’s questions ״When [Naomi] saw how determined she was to go with her, she ceased to argue with her” (Ruth 1:18). Lastly “Though I walk through valley of deepest darkness, I fear no harm, for You are with me; Your rod and Your staff—they comfort me.” (Psalms 23:4).

Does this imply blindness, depression, or any other disability?

Many examples exist in which the biblical text puts the characters in a stereotypical box, Esau for example, would have been probably diagnosed today with ADHD, and described as a plain man that lacked manners:

“Give me some of that red stuff to gulp down, for I am famished” (Genesis 25:30), loved being outdoors and hunt…”Esau became a skillful hunter, a man of the outdoors…” (Genesis 25:27), but had a sense for business and was loved by his father, and was labeled as a fool for losing his birthright for a stew of lentils.

We also see behaviors that imply a lack of interpersonal or social skills. Joseph, for example, is a self-concentrated dreamer that doesn’t see his brothers’ hatred towards him.

In honor of these lessons,  Jewish communities around the world commemorate awareness of disabilities, disabled people, and their inclusion in our communities during the month of February.

It’s an opportunity for all of us to learn about the wide range of disabilities, whether visible or not, as something a person was born with or acquired at later stages in life.

It’s an opportunity to self-reflect, acknowledge and embrace our own differences as key to embracing others’ differences as part of our community.

We all need to remember we were all created by the image of God – as equals.

And how does all of that relate back to me?

True, English isn’t my mother’s tongue, and it’s going to take time until I’ll think in English. However the real challenge I have is my excess of attention – something the medical world calls ADD.

Goodbye denial and thanks AJR for the acceptance, the inclusion, and the belief in me.

Dana is a Community Builder and Rabbinical student at AJR. Special thanks to Dr. Ora Horn Prouser, CEO and Academic Dean at the Academy for Jewish Religion. Translated by Udi Gotlieb.

  • Check out the AJR calendar of events for more opportunities to celebrate Jewish Disabilities and Awareness Month.

  • For families navigating parenting of a neuro-divrse children, Jewish Silicon Valley APJCC offers wonderful summer camp and courses dedicated to all kids, including our community’s neuro-diverse and physically diverse population.

החודש מציינת הקהילה היהודית ברחבי העולם JDAM את המודעות למוגבלויות והכללתן בקהילות שלנו. איך זה קשור אליי ואליכם? תשמעו סיפור.
לפני כמה שבועות, בראיון קבלה ללימודים במסלול של רבנות פלורליסטיים, נשאלתי על ידי אחד מאנשי הועדה אם יש לי דאגות הקשורות בלימודים, בזחיחות הדעת עניתי שדאגות אין, אבל אתגר יש והיא השפה האנגלית שאינה שפת האם שלי. זה נכון, אני חולמת בעברית, ומפתחת רעיונות תוך שאני מלהטטת בין מילים אותן אני מלקטת כבר שנים רבות. עניתי מה שעניתי והמשכנו בראיון…

בשבוע שאחרי כבר הייתי מושקעת בלימודים בקורס שנושאו, בצלם אלוהים – ניתוח הספרות התנכית ודמויותיה דרך עדשה של לימודי מוגבלויות בעידן המודרני דרך לימודי סוציולוגיה, רפואה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה ועוד. נושא שזוכה לתהודה חיובית  בשנים האחרונות. דרך עדשה זו בחנו מימדים חדשים על דמויות שחשבנו שאנחנו מכירים היטב אבל כנראה שלא. איך אמרו חכמים  ״הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה״ (פרקי אבות 5:2)  אז הפכנו בתורה ומצאנו כי הכל בה וצריך רק לחפש. 

מה ההגדרה של מוגבלויות בעידן שלנו ובתנך הייתה השאלה הראשונה, ואולי אבחנה כזו דווקא תיצור הפרדה והרחקה? שאלות נוספות עסקו במי הם המוגבלים ומה מוגבלותם? ואיך יוצרים הזדמנויות להכללה בקהילות שלנו? 

ארבעה ימים אינטנסיביים למדנו את הטקסטים השונים, פגשנו אורחות שסיפרו על מוגבלויות ופרויקטים שיזמו כדי להִכלל ולהכליל את ילדיהן בקהילה. שיתפנו אחד את השנייה בחוויות אישיות של קושי ומוגבלויות פיסיות ונפשיות, זמניות או קבועות, ורק אז כשהבטנו בלבן של העיניים וראינו בחמלה את חוסר השלימות שבנו, הרכבנו את העדשה האקדמאית והתחלנו ללמוד.

בתורה יש יחס אמביוולנטי כלפי נכויות, מצד אחד ישנן תוויות והגדרות המוציאות מכלל הקהילה את השונה וזה קשה מאוד לקרוא ודורש תיקון, כמו המצורעים המנודים שלא מורשים להקריב קורבנות, כמו מרים המנהיגה המופלאה אחות משה שהוקצתה אל מחוץ למחנה, ״…וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת… וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף׃ (במדבר י״ב, י:טו)

ומאידך אנחנו רואים גם קבלה והכללה של מנהיגים ודמויות הלוקות כל אחת בדרגה במוגבלות פיסיות, נפשיות ואחרות. למשל משה רבנו שגמגם  ״…כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי״ (שמות ד:י). 

דמויות אחרות חוו דכאון כמו אהרון, שהגיב על מות בניו בדממה ״… וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ (ויקרא י׳:ב)

לאה שלא היתה אהובה על ידי יעקוב וניתן בתיאור פניה לחוש בדיכאון שחשה, ״וַיַּרְא יְהוָה כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה…״ (בראשית כ״ט:ל״א). יונה הנביא שנמנע מלשמור על נפשו, נעמי שהלכה חזרה לביתה אחרי מות בעלה ובניה, ובקושי רב ענתה על שאלותיה של רות. וַתֵּרֶא כִּי־מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ׃ (רות א׳:י״ח). ומה ובתהילים כ״ג:ד גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי״ האם הכוונה לדיכאון, עיוורון או נכות אחרת?

ישנן גם דוגמאות בהן הטקסט חוטא באפיון הדמויות. 

למשל עשו שכיום היה מאובחן ב-ADHD ובמקרא מתואר כבחור פשוט שאכל בצורה לא מעודנת,  ״…הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙…״ (בראשית כ״ה:ל), אהב להיות בחוץ, בשדות ולצוד חיות,  ״… וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה…״ (בראשית כ״ה:כז). אך ידע לעשות עסקים ולהתפרנס והיה אהוב על אביו ויצא קצת אדיוט בגלל שהפסיד את הבכורה לאחיו יעקוב תמורת נזיד עדשים. ישנן גם התנהגויות המרמזות על חוסר הבנה רגשית בין-אישית או חברתית, למשל יוסף חולם החלומות המרוכז בעצמו ואיננו רואה את שנאת אחיו ויש עוד.

אז החודש מציינת הקהילה היהודית ברחבי העולם את המודעות לנכויות ומוגבלויות והכללתן בקהילות שלנו וזו הזדמנות להכיר במגוון הרב של מוגבלויות, הן יכולות להיות גלויות או בלתי נראות, משהו שנולדנו איתו או נרכשה בכל שלב בחיינו. להבין שלא נולדנו מושלמים ולאפשר מקום מקבל את כולנו בקהילה. כולנו רוצים להרגיש חלק נוכח בחיים ושיראו אותנו, ולזכור, בצלמו אנחנו, שווים. 

ואיך זה קשור אליי? 

נכון האנגלית אינה שפת אימי, וייקח זמן מה עד שאוכל לחשוב בה, אבל הקושי האמיתי שעומד מאחורי הלימוד הוא עודף הקשב שלי ה-ADD, להתראות הכחשה ותודה ל- AJR על הקבלה, ההכללה והאמונה בי.

Dana Greitzer Gotlieb